צוות מחקר באוניברסיטת סוונסי בבריטניה, בראשות אביגיל סטוקס, הגיע למסקנה זו על סמך ממצאים ממחקר חדש. המדענים ביקשו מ-20 משתתפים לתרגל טכניקות של חלימה צלולה ולנהל יומן במשך שבוע. ביומן ציינו המשתתפים את איכות השינה שלהם, כמו גם את התוכן הרגשי ואת רמת הצלילות שחוו בחלומותיהם.

לאחר מכן העריכו המדענים את רמת צלילות החלום של כל משתתף במטרה לבחון אם רמת השליטה בחלום השפיעה על רגשות המשתתפים ועל מצב הרוח בערות. התוצאות הראו כי לרמות גבוהות של צלילות בחלימה הייתה השפעה חיובית הן על החלומות עצמם והן על מצב הרוח בערות של המשתתפים לאחר מכן. על פי המחקר, איכות השינה עצמה לא השפיעה על גורמים אלה.

בעוד שהתוצאות מעודדות, מחקר נוסף יסייע להבהיר טוב יותר את ההשפעות התרפויטיות של מצבי הפאזה. זה ידרוש בחינה של ממצאים אלו על פני תקופת זמן ארוכה. למרות שחולמים צלולים בתחילת דרכם, יכולים להיות מאוימים ממצבי התודעה האלו, מצב הרוח החיובי שבדרך כלל מגיע לאחר חלומות צלולים מוכר לרוב המתרגלים המנוסים. ועכשיו, בזכות מחקרה של אביגיל סטוקס תופעה זו מקבלת חיזוק מדעי.

המחקר פורסם בכתב העת המדעי  Consciousness and Cognition באוגוסט 2020.