פסיכולוג הגשטאלט הגרמני פאול טולי תיאר לראשונה את הקריטריונים המבדילים בין חלומות צלולים לחלומות רגילים בשנת 1981. הקריטריונים כללו מודעות לאוריינטציה מרחבית, מודעות ליכולת הבחירה, מודעות לריכוז אינטנסיבי, מודעות לזהותו של האדם (ה"אני"), מודעות לסביבת החלום, מודעות למשמעות החלום ומודעות לזיכרון.

בהתבסס על רשימה זו, בריג'יט הולצינגר ועמיתתה, לוסיל מאייר, מהמכון לחקר התודעה והחלום בווינה, שיערו כי כל אחת מהתופעות הללו מפעילה אזורים ספציפיים במוח היוצרים יחד את רשת המוח האחראית לחלום צלול.

במאמרם מיולי 2020, המדענים מציעים כי חוויית החלום הצלולה דורשת שינויים לא באחד, אלא בכמה אזורים בקליפת המוח, וכתוצאה מכך, הופעתה של רשת עצבית ביניהם. אמנם כרגע מדובר בהשערה בלבד, אך היא מספקת כיוון למחקרים עתידיים.

המחקר פורסם בכתב העת Frontiers in Psychology.