עם הפופולריות הגוברת שלה בקרב מתרגלים, התופעה של חלימה צלולה מוצאת את עצמה גם תחת ביקורת גוברת מצד חוקרים. יש מדענים שמרחיקים לכת עד כדי כך שהם מגנים את השימוש בשליטה בחלומות ואת השלכותיה על התודעה שלנו. ביולי 2020 פורסם מאמר מאת קרוליין הורטון מאוניברסיטת בישוף גרוסטסטה, אנגליה, שבו המחברת קוראת להיזהר בהפעלת שליטה על החלומות.

הורטון מסבירה כי התודעה בחלום צלול כוללת, בנוסף לזיכרון, את תהליכי ניטור המציאות – מנגנונים הנעדרים בחלומות רגילים ומשנים את עקרונות הקוגניציה המוכרים לנו. לדברי החוקרת, התעוררות התודעה בחלום צלול (כלומר, עם הכניסה למצב הפאזה) קוטעת את פרוטוקול החלום הרגיל, שהוא חשוב מאוד לתהליכי העבודה של הזיכרון ולוויסות הרגשות. תהליכים אלו יכולים להיות חסומים במהלך ניהול חלומות. בנוסף, מודעות עצמית מובילה גם להתעוררויות ושיבושים במבנה ובפיזיולוגיה של השינה.

בעוד שלחלום צלול בהחלט יש יתרונות טיפוליים – למשל, בטיפול בסיוטים או בהפרעת דחק פוסט טראומטית – יש לנקוט משנה זהירות כאשר משתמשים בפרקטיקות כאלה בחיי היומיום, מוסיף המחבר.

מייקל ראדוגה מהמרכז לחקר מצבי הפאזה מעיר: "מנקודת המבט של הפרעות שינה אפשריות, אין לאדם ברירה אלא להסכים עם המחקרים האלה. לכן, יש לזכור כי רק שינה בריאה מבטיחה תרגול מצבי פאזה מוצלח. עם זאת, חששות משליטת חלומות המובילה לתפקוד לקוי בתהליכי שינה תקינים אינם רלוונטיים. סביר להניח שקרוליין הורטון אינה מתרגלת ופשוט אינה יודעת שאפילו מתרגלים מנוסים מקצים רק אחוז זעיר מזמן השינה שלהם לחוויית הפאזה".

המחקר פורסם ביולי 2020 בכתב העת Frontiers in Human Neuroscience.