מקובל היה בדרך כלל כי חוויות סף מוות נחווות בדרכים שונות על ידי אנשים עם השקפות תרבותיות ודתיות שונות. מחקר שהוביל האדי ח'ושאב מאוניברסיטת באם למדעי הרפואה באיראן מערער את הטענה הזו.
המחברים ראיינו שמונה איראנים שעברו החייאת לב-ריאה. התיאורים של חוויות הכמעט-מוות של המוסלמים האיראנים לא היו שונים במהותם מהגרסאות שהוצגו על ידי תושבי מדינות המערב. כל התיאורים כללו את הנושאים הכלליים הבאים: חוויה מחוץ לגוף, טיסה, אור, תחושה של העולם האחר וזיכרונות מחייו של האדם.
לדברי האנשים, הם ראו את כל מה שקרה להם ביחידה לטיפול נמרץ. מאוחר יותר, כשחזרו להכרה, חלקם אף הצליחו לתת תיאורים פיזיים של הרופאים שנלחמו על חייהם. ללא קשר לאמונתם, החוויות מחוץ לגוף של המשתתפים תוארו כמהנות. הם התאפיינו במשיכה אל האור, בהיעדר הפחד מהמוות ובתחושת חופש.
כפי שאנו יכולים לראות, רוב החוויות הללו דומות לאלה המתוארות על ידי אנשים מתרבויות אחרות ויש להן מוטיבים אוניברסליים החוזרים על עצמם. מעניין לציין שתיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם היחס למוות בחברה המוסלמית האיראנית, שבה הנושא הוא טאבו. רק אחד המשתתפים שקל את החוויה שלו בהקשר דתי: לדבריו, הוא שמע את דודו קורא את הקוראן, ובכך "מרפא" אותו. המחקר מצביע אפוא על כך שלדת יש השפעה שולית על חוויות של כמעט מוות.
המחקר פורסם בכתב העת האיראני לחקר הסיעוד והמיילדות בספטמבר 2020.
