שיתוק השינה מלווה לעתים קרובות בהזיות איומות, שטבען עדיין אינו מובן במלואו. מדוע אנשים רואים לרוב צללים חסרי פנים, ללא קשר למיתוסים התרבותיים שלרוב משפיעים על הזיות מסוג זה? המראות הנפוצים ביותר מבין אלה הם של רוחות רפאים או של נוכחות מסתורית, שקשה לראות אותן בבירור.

כמובן, ישנם מקרים של הזיות חזותיות מלאות, כאשר אדם מתאר שדים או מכשפות בפירוט רב. עם זאת, רוב הזמן אלה הן אותן דמויות צל שהופכות להיות מזוהות עם יצורים מיתיים. אולי אנחנו הכי מפחדים ממה שאנחנו לא יכולים לראות. אחרי הכל, סרטי אימה רבים מבוססים על אפקט זה. אנו חווים את הפחד החזק ביותר כאשר אנו מציצים לתוך החושך ומדמיינים את הגרוע ביותר בדמיוננו.

בתשובה לשאלה זו במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת "השערות רפואיות", באלנד ג'לאל מאוניברסיטת קיימברידג' מציג השערה מעניינת הקשורה לחצי המח הימני. החוקר מציע כי זו הסיבה העיקרית להזיות אלו. ואכן, ההמיספרה הימנית אחראית לעיבוד מידע לא מילולי. לעתים קרובות אנו שומעים כי ההמיספרה השמאלית אחראית לחשיבה לוגית, בעוד שאנשים עם המיספרה הימנית המפותחת היטב הם בעלי דמיון, אינטואיטיביים ויצירתיים.

על ידי השוואת הסגנונות החישוביים השונים בעיבוד המידע בהמיספרה הימנית והשמאלית, ג'לאל מסכם כי ההמיספרה הימנית אחראית להזיות הקשורות לשיתוק שינה, כמו גם לחוויות חוץ גופיות. יתר על כן, הזיות הרפאים (רוחות וצללים חסרי פנים) המתרחשות במהלך שיתוק שינה אינן נוצרות רק מתוך המרכזים הפעילים של ההמיספרה הימנית. הם נגרמים על ידי העובדה כי, במהלך שלב REM של שינה, מערכת הראייה שלנו פועלת בקיבולת מופחתת, או במעין מצב של חיסכון באנרגיה.

במילים פשוטות, העומס של עיבוד המידע החזותי ממוזער, מה שגורם לעיבוד מידע שטחי ולעידון של הלא ידוע באמצעות תפקודי המוח הפעילים – מה שמכונה 'אינטרפולציה של פני השטח', המשופרת על ידי הדמיון שלנו. זו הסיבה שדמויות בחושך נראות לנו כדמויות מתוך סרטי אימה, אך ברוב המקרים אנו רואים אותן כמטושטשות וחסרות פנים. אם ההשערה של החוקר נכונה, חולים עם פציעות בהמיספרה הימנית יהיו בסיכון נמוך יותר לחוות אימה במהלך התקפים של שיתוק שינה, או שניתן יהיה להפסיק התקפים באופן זמני באמצעות גירוי טרנס-גולגולתי. ניסויים עתידיים יוכלו להוכיח או להפריך את ההשערה הזו.

המאמר פורסם בינואר 2021 בכתב העת Medical Hypotheses.