"ביום קיץ בשנת 1596, נערה צעירה בסטרטפורד-אפון-אבון מגיעה למיטתה עם חום. אחיה התאום, האמנט, מחפש עזרה בכל מקום. למה אף אחד לא בבית? אמם, אגנס, נמצאת במרחק של יותר מקילומטר וחצי משם, בגינה שבה היא מגדלת צמחי מרפא. אביהם עובד בלונדון. אף אחד מההורים לא יודע שאחד הילדים לא ישרוד את השבוע". אלה הן שורות הפתיחה של הרומן  ההיסטורי של הסופרת האירית מגי או'פארל.

האמנט, שנכתב ב-2020, זכה בפרס הנשים לספרות בדיונית ונבחר לספר השנה של ווטרסטונס. הרומן מתמקד בחייו הקצרים של בנו היחיד של שייקספיר, שמת ממגפה.

על פי inews, מגי מאמינה שכישורי הכתיבה שלה הושפעו מאוד מחוויית סף מוות שחוותה בילדותה: בגיל שמונה היא כמעט מתה מדלקת המוח. בעודה שוכבת בבית החולים, היא שמעה את הרופאים דנים במותה הקרוב, אבל היא הייתה בטוחה שהם מדברים על ילדה אחרת. והיא "הרגישה טיפשה" כשהבינה שהיא הייתה נושא הדיון שלהם.

"תמיד הרגשתי שהחיים שלי הם סוג של בונוס, שאני חיה על זמן שאול או שקצת רימיתי את היקום בצורה כזו שאני הולכת לחיות את החיים בצורה הטובה ביותר שאני יכולה", אמרה הכותבת.

חוויות של כמעט מוות הן לעתים סוג של מצב פאזה (במונח זה אנו מתכוונים לחלומות צלולים וחוויות מחוץ לגוף) ולעתים קרובות יכולות להיות נקודת מפנה בחייהם של אנשים. רבים מאלה שהתעוררו בדרך נס לאחר תרדמת או מוות קליני טוענים כי הם בחרו בדרך חדשה באופן קיצוני לשארית חייהם. מגי מאשרת: "כל מגע עם המוות משנה אותך, אני חושבת. אתה חוזר מחוויה כזו כאדם אחר, כל פעם מחדש".

הרומן האמנט זמין באמזון.