נושא החיים שלאחר המוות העסיק מאז ומתמיד תיאולוגים, פילוסופים וסקרנים. חוקרים ממדינות שונות, ובראשם ריאן ביירלי פרסמו אוסף של מאמרים מדעיים בשם מוות, אלמוות וחיי נצח, המציעים גישות תיאולוגיות ופילוסופיות לשאלת הקיום "בצד השני".

אחד הפרסומים, מאת בת' סיקורד, פרופסור לפילוסופיה בקולג' של דרום נבאדה (ארה"ב), מוקדש לחוויות חוץ גופיות וסף מוות. לדברי המחבר, מקרים אלו מהווים 6-12% מכלל החולים ששרדו מוות קליני. צעירים נוטים יותר לדווח על חוויות אלה, ובקרב ילדים נתון זה מגיע עד 85%. אנשים רבים מתארים מנהרה או אור, תחושת שלווה, שמחה או אחדות קוסמית, ומפגש עם ישויות מיסטיות. כ-2-3% מהסיפורים מכילים תיאורים של עזיבת הגוף בזמן שהמטופל רואה את המתרחש סביבו בצורה ישירה.

חוויות חוץ גופיות וסף מוות מתרחשות לעתים קרובות במהלך דום לב, כאשר זרימת החמצן מופרעת והמוח מתחיל לכבות את עצמו. עם זאת, בשלושים השניות הראשונות שלאחר דום לב, רמות הפעילות הנוירופיזיולוגית דווקא עולות. יתר על כן, גם לאחר שהמוח מפסיק לתפקד, איננו יכולים לשלול את האפשרות של פעילות מוחית שיורית ברמה עמוקה יותר, שאינה ניתנת לרישום על ידי המכשירים הרפואיים של ימינו. יש מאות עדויות של חוויות יציאה מהגוף ברגעי המוות הקליני: בדרך כלל אנשים מתארים ריחוף מעל הגוף שלהם וצפיה באירועים המתרחשים סביבם. כ-150 מקרים אושרו על ידי רופאים הטוענים כי האדם לא יכול היה לדעת את הפרטים על הניתוחים שלהם, ובכל זאת תיארו אותם במדויק מיד לאחר שהתעוררו.

הבעיה שאיתה מתמודדים החוקרים היא שהם לא יודעים מתי או איפה מקרה כזה יתרחש כדי לחקור אותו בזמן אמת. בנוסף, רופאים ואחיות ששיתוף הפעולה שלהם הכרחי, מתמקדים בהצלת חייו של האדם, ולא בהקלטת ראיות מדעיות לחוויות חוץ גופיות.