עדויות לחוויות סף מוות כוללות לעתים קרובות סיפורים על מנהרה עם אור בסוף, או פגישות עם קרובי משפחה שנפטרו. לפעמים (וזה נושא שמשך תשומת לב מדעית רבה), חולים שעברו החייאה מספרים במדויק את פרטי הניתוח שלהם, וטוענים שהם ריחפו מעל גופם לאורך כל התהליך.
נושא סף המוות הגיע כעת גם לתחום הפילוסופיה. אירה גרינברג, שחוקרת מגוון רחב של שאלות על טבעו של המוות ועל המוח האנושי, בחרה לכלול בלימודי הדוקטורט שלה חוויות סף מוות. התזה שהתקבלה הוצגה באוניברסיטת קולג' קורק (אירלנד) במאי 2021.
בהיותה פילוסופית, גרינברג חוקרת הן נתונים רפואיים והן את החוויות בנות מאות השנים של בודהיסטים הודו-טיבטים. על פי ענף זה של הבודהיזם, מה שאדם חווה בזמן חוויית סף המוות שלו תלוי ישירות באימון המנטלי שלו. אם לאדם לא הייתה הכשרה כזו, החוויה תלויה במצבו במהלך המוות ולפניו, כמו גם ברקע התרבותי שלו.
מצד שני, מדענים רפואיים כבר לא מגדירים מוות כרגע מסוים בזמן (למשל, כאשר הלב מפסיק לפעום, הנשימה נעצרת, או המוח מפסיק לתפקד). כך, במקרים מסוימים, חוויות סף מוות תוארו גם בהיעדר פעילות מוחית. אמנם, יש, כמובן, הסברים חלופיים, לדוגמא: ייתכן כי ההזיות התרחשו ברגע שהמוח חזר לתפקוד, אך המטופל קבע את זמן התרחשותן באופן שגוי.
עדויות לחוויות סף מוות הן עדיין נדירות מכדי שניתן יהיה לאמת אותן כראוי. הדרך הטובה ביותר לחקור אותן, טוענת גרינברג, היא לחפש הסבר פיזיולוגי, אך להיות פתוחים לאפשרויות אחרות.
