קבוצה של מדענים מדנמרק ובלגיה הציעו כי לחוויות סף מוות יש מקור ביולוגי והם קשורים לתגובה טבעית המתבטאת אצל מספר בעלי חיים. זהו מנגנון הגנה הנקרא טנטוזיס, אשר מופעל כאשר אורגניזם מוצא את עצמו בסכנה. בזמן הטנטוזיס, היצור החי קופא ומעמיד פנים שהוא מת כדי להימנע מכך שהטורף יאכל אותו.

חוקרים הוכיחו כי תכונה זו נשמרת גנטית בכל המינים, כולל בני אדם. עם זאת, האבולוציה והמורכבות של המוח האנושי שינו את ההתנהגות הסטריאוטיפית (לדוגמה, חיפושית פשוט קופאת בתנוחה לא טבעית) לחוויות מתוחכמות בקרב יצורים מורכבים.

לבני האדם המודרניים, למעשה, אין אויבים טבעיים. לכן, חוויות סף מוות מתרחשות לעתים קרובות יותר בזמן אינטראקציה עם סוג חדש של טורפים: פושעי מין, שודדים חמושים, טרוריסטים, כמו גם אל מול חפצים דוממים – למשל, מכוניות במקרה של תאונת דרכים.

המחברים מסיקים כי בני אדם שימרו אבולוציונית מנגנונים מוחיים הכוללים חיקוי של מוות לצורך הגנה עצמית. יחד עם זאת, זה לא משנה מבחינה ביולוגית אם חוויית סף מוות היא מעשה לא רצוני או מודעת למחצה. מה שחשוב הוא שהקורבן שוכב ללא תנועה כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות שלו. לפיכך, טנטוזיס, על פי המחברים, הוא הבסיס האבולוציוני של חוויית סף המוות.

באופן מעניין, החוקרים מצאו גם קשר בין חוויית סף מוות לחלומות צלולים, ובכך הכירו בבסיס המשותף למצבים שאנו מכנים מצבי פאזה. הם מציינים כי במקרים אלה, הקשר בין שנת החלום לערות, הוא גם תכונה גנטית.

המאמר פורסם ב-22 ביוני 2021 בכתב העת Brain Communications.