כדי להוכיח שאדם חווה חלום צלול מעבדות ברחבי העולם משתמשות באלקטרואנצפלוגרפיה מורכבת, אלקטרואוקולוגרפיה ואלקטרומיוגרפיה. חיישנים אלה רושמים את שלבי השינה, וכדי לאמת שאכן האדם נמצא במודעות בחלום, החוקרים מבקשים מהחולם מראש לבצע שלוש תנועות עיניים חדות ברגע שהוא נמצא בחלום צלול, למשל, שמאל-ימין-שמאל. לאחר מכן החוקרים צריכים לרשום דחפים חשמליים לא טיפוסיים מהעיניים בשלב REM, המציינים את החלימה הצלולה. היעילות של שיטה זו הוכחה לראשונה על ידי קית' הרן בשנת 1975.

זוהי אפוא גישה שעמדה במבחן הזמן, אך היא יקרה למדי, מורכבת ולא נוחה עבור המתרגלים עצמם. עם זאת, מחקר חדש של מייקל ראדוגה ממרכז מחקר הפאזה (REMspace) מראה כי ניתן לפתור את הבעיות הללו ועדיין לערוך מחקר חלימה צלולה מבוסס מדעית. הועלתה השערה כי חולמים יכולים ליצור אותות מכוונים מתוך חלום צלול לא רק עם העיניים שלהם, אלא גם עם הלסת שלהם. הנחת היסוד היא שכאשר הם עושים זאת, אותות חלשים יכולים להיות מזוהים על ידי חיישן EMG באזור המדויק של החלל התת-מנטלי שבו שיתוק השינה מנוטר כדי לקבוע שנמצאים בשלב שנת REM. כלומר, יהיה צורך רק בחיישן אחד על מנת להצביע גם על התודעה וגם על שלב שנת ה-REM – הגורמים הראשיים בחלימה צלולה.

כדי לבחון את ההשערה, חמישה מתרגלים החליפו אותות עיניים סטנדרטיים עם תנועות סנטר מוסכמות מראש בזמן של חלימה צלולה. ראשית, התברר כי האזור התת-מנטלי המשותק אכן מסוגל להעביר דחפים חשמליים באמצעות תנועות מודגשות של הלסת. שנית, דחפים אלה היו מסונכרנים לחלוטין עם תוצאות שהתקבלו בשיטה הסטנדרטית לקביעת חלימה צלולה.

מייקל רדוגה: "ההבדל בין שתי השיטות הוא שתנועת הסנטר דורשת רק חיישן EMG אחד רגיש מספיק, שניתן לרכוש או להרכיב בנפרד ממכשירים מורכבים. הטכניקה עדיין לא מושלמת, אבל אי אפשר לקבל תוצאה חיובית כוזבת, שכן אדם לא יכול להיות מודע בזמן שהוא נמצא במצב של שיתוק השרירים במהלך שנת ה-REM אלא אם כן הוא בחלום צלול".

מחקר זה יפשט מאוד את המחקר של מצבי פאזה, הכוללים לא רק חלימה צלולה אלא גם שיתוק שינה וחוויות חוץ גופיות. בהתחשב במחיר הנמוך ופשטות השימוש, תנועת הסנטר המוסכמת יכולה יום אחד להיות מיושמת על ידי חובבים גם בבית, מה שיגדיל את מספר המחקרים העצמאיים. כמו כן, קל לשלב את הטכניקה במכשירים שונים.

המחקר התפרסם בגיליון דצמבר 2021 של כתב העת Sleep Medicine.