עבודות הדוקטורט של קית' הרן וסטיבן לה-ברג' בנושא חלימה צלולה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 היו, כמובן, חידוש באותה תקופה. כיום, יש גוף עצום של מחקרים מדעיים על מצבי הפאזה (כלומר חלומות צלולים, שיתוק שינה, התעוררויות שווא, חוויות חוץ גופיות וחוויות סף מוות), ומחקרים חדשים מתפרסמים כל הזמן. לאחרונה פורסמה עבודת דוקטורט בנושא באוניברסיטת קארלו (ארה"ב): דוד סילבסי חקר את ההיבט הפסיכולוגי של שיתוק שינה.

המחבר ערך מחקר שבו הוא שאל את המשתתפים חמש שאלות:
1. איך הייתה החוויה שלכם? לא רק התחושות עצמן, אלא החוויות הפנימיות שלכם באותו רגע.
2. מה היו אמונותיכם ותפיסת עולמכם לפני שיתוק השינה?
3. כיצד השתנתה השקפת עולמכם לאחר שיתוק השינה?
4. כיצד השפיעה חוויה זו על התקשורת שלכם עם אנשים סביבכם?
5. האם קרה אי פעם שדעתכם על החוויה שלכם השתנתה, ושכמה רגשות ומחשבות התבררו כלא אמינים?

באופן מעניין, משתתפים רבים ציינו את צירוף המקרים של שיתוק שינה עם חלומות צלולים, התעוררויות שווא וחוויות חוץ גופיות – כלומר מצבי הפאזה. הם גם דיברו על ריאליזם חי: קשה היה להבחין בין חוויות שיתוק שינה לערות. באופן כללי, חוויה זו הפכה להזדמנות להתעמק בעולם הרוחני והביאה רמה חדשה של משמעות לחייהם.

שיתוק שינה מתואר לרוב כחוסר יכולת לזוז בעת הירדמות או התעוררות. עם זאת, חלק מהנבדקים דיווחו על שיתוק חלקי: חלקם יכלו לפקוח את עיניהם, בעוד שאחרים יכלו אפילו להזיז מעט את ראשם ולהשמיע קולות שבקושי נשמעו. זה מעלה את השאלה: האם המשיבים האלה ביצעו את הפעולות האלה במצב הפאזה, כלומר בתודעתם ולא עם הגוף הפיזי שלהם?

המחבר מתאר גם את שיטות בדיקת המציאות שבהן השתמשו המשיבים. לדוגמה, אדם העדיף את האופציה הקלאסית – לצבוט את עצמו. אם זה כואב, אז זה לא חלום. אחרים ספרו את אצבעותיהם או בדקו את העצמים שמסביב כדי לראות אם הופיע משהו חדש או יוצא דופן.

נוסח עבודת הדוקטורט פורסם בנובמבר 2021.