עברו 700 שנה מאז מותו של המשורר האיטלקי הגדול ביותר דנטה אליגיירי (1265-1321). הוא נכנס לקאנון של ספרות העולם כמחבר הקומדיה האלוהית. במעין הומאז', חוקרים מברזיל החליטו לענות על השאלה האם דנטה היה נרקולפטי.

כמובן, מאחר והנושא שלהם הוא יצירת ספרות בת מאות שנים, אי אפשר לעשות אבחנה חד משמעית. עם זאת, החוקרים ניתחו את עבודתו של דנטה דרך הפריזמה של המידע הידוע כיום על נרקולפסיה. כפי שצוין במאמר, שכיחות הנרקולפסיה היא כאחד על כל 2,000 איש באוכלוסייה הכללית. המחלה מאופיינת בהתפרצות פתאומית של שינה, ישנוניות מוגזמת בשעות היום, חולשת שרירים, שיתוק שינה והזיות.

המספר של הקומדיה האלוהית של דנטה  נופל לתוך חלום חי במיוחד או הזיה. כאן הוא מתחיל את מסעו מהגיהינום לגן עדן. על ידי ניתוח הטקסט, סנטוס ואחרים מצאו סימנים כגון ישנוניות ("כל כך מלא הייתי בשינה"), חוויה של שינה קצרה ומרעננת ("כמו אדם שבכוח מתעורר, ובתנועת סיבוב הזזתי את עיניי הנחות"), מעבר פתאומי בין ערנות לשינה ("and mentation into dream transmuted"), הזיות (שבהן מרים מחבקת את ישו) וחולשת שרירים (כאשר הוא נתקל בזאב).

המחברים מזכירים השערות אחרות שיכולות להסביר את עבודתו של דנטה: אפילפסיה, שימוש בפסיכדלים, או סתם חלומות מציאותיים מאוד. עם זאת, כפי שהחוקרים מוסיפים, בהתחשב בנוכחותם של כל כך הרבה אינדיקטורים, קשה שלא לקשר אותם עם נרקולפסיה.

המאמר פורסם בנובמבר 2021 בכתב העת Studies in Health Sciences.