הצלם האמריקאי ניקולס ברונו סובל משיתוקי שינה מאז גיל שש. בזמן הערות שלו הוא מנסה לשחזר את הסיוטים שלו כדרך להתמודד עם פחדיו. בצילומיו נראות סצנות חוזרות ונשנות: מים, אש, אנשים קשורים, תקועים במזוודות או נופלים על הרצפה. כמעט אף פעם אין פנים לדמויות בצילומים שלו; הדמויות עומדות עם הגב למצלמה, מכסות את פניהן בידיהן, או שהן דמויות מעורפלות עם שקים על ראשן.

על פי האתר הרשמי של הצלם, הוא אורג יחד את חוויות שיתוק השינה שלו עם דיוקנאות עצמיים סוריאליסטיים כאמצעי להתמודד עם התופעה: הוא הופך סיוט לדימוי קונקרטי. העולמות שלו מתקיימים בין ערות לשינה, בזמן שהוא מיוסר, משותק במיטה.

על פי UNILAD, דרך ההתמודדות של ברונו לשיתוקי שינה היא "להיות רציונלי ככל האפשר" ו"להשתחרר מהחלום". "אם אתה ניזון מהפחד השיתוק נמשך הרבה יותר זמן, אבל אם אתה מבין את החלום אתה יכול לברוח ממנו", אמר הצלם. בדרך זו, הוא נותן למוח שלו את היכולת לזהות סיוטים ולהתגבר עליהם כדי לברוח ממעגל הפחד.