הרעיון שחוויית סף מוות היא הוכחה לחיים שלאחר המוות ממשיך להיות מקובל באופן מפתיע למרות טענות רבות של מדענים כנגד הטענה הזו. סקירה נוספת של נושא זה הוצגה לאחרונה על ידי כתב העת המדעי Nautilus. לדברי המחבר, התיאור המוקדם ביותר הידוע של חוויית סף מוות הופיע במאה החמישית לפני הספירה. עם זאת, תופעה זו זכתה לפופולריות רק בשנות השבעים, כאשר הרופא והפילוסוף האמריקאי ריימונד מודי פרסם את רב המכר שלו Life After Life.
את הדיונים האחרונים בנושא חוויות סף מוות יזמה קבוצת מדענים בראשות סם פרניה. "השאלה [הגדולה] שאנחנו מנסים לחקור היא, 'מה קורה לתודעה כשאתה מת, האם היא מתפוגגת או ממשיכה?' והראיות עד כה הן שהיא לא מתפוגגת כשאתה ואני מתים". החוקרים זיהו 51 מאפיינים עיקריים של חוויות סף מוות, כולל פרידה מהגוף, הבנה של מוות וחוסר פחד מהמוות.
לעתים קרובות חושבים שחוויה חוץ גופית היא מאפיין מאחר ו 80% מהשורדים מדברים על עזיבת הגוף. עם זאת, חוקרים רפואיים תיארו שוב ושוב כיצד חוויות אלו יכולות להיגרם על ידי נזק מוחי, אפילפסיה או מיגרנות. התחושה של עזיבת הגוף יכולה להיווצר גם כתוצאה מגירוי של הצומת הטמפורלי-קודקודי – החלק במוח שאחראי על היכולת שלנו להבחין בין עצמנו לאחרים ולעבד מידע על מיקום הגוף שלנו.
חוויות כמו סף מוות יכול להיגרם גם על ידי צריכת חומרים שונים, למשל, DMT או קטמין. החוקר הלונדוני קארל יאנסן, מומחה לקטמין, הציע בשנות ה-90 כי קטמין עשוי למלא תפקיד בהתרחשות של חוויות כמעט מוות בחולים עם פציעות מסכנות חיים או מחלות של המוח או חוט השדרה. כפי שציין החוקר, חומר זה יכול לשחזר את כל ההיבטים של חוויות סף מוות: יציאה מהגוף, הזיות ריאליסטיות, טיסה דרך מנהרה אל האור ועוד.
