"סלח לי," אמר [שרלוק הולמס], ופנה לקולונל רוס, שהביט בו בהפתעה מסוימת. "חלמתי בהקיץ". היה נצנוץ בעיניו והתרגשות מודחקת בהתנהגותו ששכנעה אותי, מאחר שאני רגיל לדרכיו, הבנתי שהוא עלה על רמז, אם כי לא יכולתי לדמיין מהיכן מצא אותו.

לדברי ארופ ק. צ'אטרג'י, חוקר מהודו, שרלוק הולמס מתואר לעתים קרובות כ"חולם" של רחוב בייקר, ומראה כישרון רב לאוינרוגנסיס. במונח זה, המחבר מתכוון ליכולת המודעת, הרצונית של אנשים ערים לעורר ולהתבונן בחלומות צלולים. צ'אטרג'י גם טוען שחלומות הם המפתח ליכולותיו האינטלקטואליות של הולמס.

למרות ששרלוק הוא, כמובן, דמות בדיונית, יוצרו, ארתור קונאן דויל, היה רופא בפועל. הוא הכיר היטב את ההתפתחויות הרפואיות, הפסיכולוגיות והמדעיות הכלליות של זמנו, כולל חקר החלומות. דויל היה חבר באגודה לחקר הנפש. המשיכה שלו עם הנסתר על רקע סיפורי הולמס מצביע על כך שיש להעריך מחדש את הגישה המדעית של הבלש המפורסם בהסתמך על רמזים של התת-מודע ולפעמים ה'לא רציונלי'. יכולותיו של הולמס נגועות במיסטיקה, ולמרות שהוא עשוי להיות גאון, שיטותיו שונות מההליכים הרגילים של חשיבה לוגית.

צ'אטרג'י מזכיר גם הזיות היפנו-גוגיות המתרחשות בהירדמות ולעיתים אף יכולות לפלוש לערות, והזיות היפנו פומפיות המתרחשות בהתעוררות. להולמס יש הזיות כאלה, והחזיונות האלה מתוארים כמשפיעים על חייו בזמן הערות.

המחבר אינו עונה אם ניתן, על ידי תרגול חלומות צלולים, לפתור בעיות יצירתיות או לפתור פשעים בדיוק דמוי הולמס. עם זאת, חשוב ללמוד את הקשר הזה.

המאמר נכלל בגיליון מרץ 2023 של כתב העת Preternature: Critical and Historical Studies on the Preternatural.