חלומות צלולים יכולים לספק מגוון מדהים של אפשרויות, מריפוי ועד תחושת חופש מוחלט. אך כיום קשה להיכנס לחלימה צלולה על בסיס יומי. לדברי חוקר הולנדי כל הנסיונות שנעשו בעבר השיגו הצלחה מקסימלית של 50%.

כדי להגיע לפריצת דרך בתחום, לדברי המחבר, נדרשת הקפדה על מתודולוגייה ברורה לזיהוי חלום צלול – כדי שמדענים ממעבדות שונות יוכלו לשלב את התוצאות ולהסיק מסקנות משותפות. החוקר מציע את המתודולוגיה הבאה:

– שימוש בפוליסומנוגרף

– בדיקה כפולה (אותות עיניים ודיווח של החולם עצמו)

– שיתוף פעולה עם קהילות מקוונות של חולמים צלולים נלהבים על מנת למצוא בקלות מדגם גדול של משתתפים לניסוי

– שימוש במכשיר EEG עם חיישנים מרובים (60 או יותר)

– צילום MRI של ראשו של החולם הצלול, כמו גם סריקה תלת ממדית (או, לחילופין, דו-ממדית מכל הצדדים)

– משימה ברורה המגדירה את תנועות העיניים שדרושות לניסוי

– להשוות בין כמה שיותר נתוני EEG במצב הערות ובחלום רגיל לבין הנתונים בזמן החלום הצלול לצורך השוואה

באשר להסקת מסקנות דרך באמצעות סקרים ושאלונים, שיטה זו יכולה לשמש רק עם מספר רב של משתתפים. יש להקפיד להימנע מתוצאות חיוביות כוזבות. כפי שמציין המחבר, אנשים שאינם אנשי מקצוע נוטים לבלבל חלומות צלולים עם "חלומות מציאותיים" או פשוט עם זיכרונות של חלומות.

לסיכום, למרות הנימה הביקורתית של המאמר, החוקר רואה חשיבות להדגיש כי תגליות מרגשות בתחום החלימה הצלולה עוד לפנינו. אבל ניסויים צריכים להתבצע, תוך שמירה על כללים ברורים. אם מדענים יתגברו על כל הקשיים באיסוף הנתונים, זה יפתח את הדרך להתפתחויות רבות של עולם החלומות הצלולים.

המאמר פורסם באוגוסט 2023 בכתב העת Somnologie.