אדם עלול לחוות הזיות היפנגוגיות (עם ההירדמות) או היפנופומפיות (עם התעוררות). עם זאת, כפי שנטען על ידי חוקר מספרד תיוג חוויות אלה כהזיות הוא שגוי ביסודו, מאחר ולפי ההגדרה הקלינית הזיות חייבות להיות בזמן העירות.

המחבר מייחס כמעט את כל המצבים שאנו מכנים "מצבי פאזה" לחוויות היפנגוגיות/היפנופומפיות: חלומות צלולים, התעוררויות שווא, שיתוקי שינה וחוויות חוץ-גופיות. כל אלה קשורים לשינה, ומכאן שהביטוי "הזיות היפנגוגיות/היפנופומפיות" הוא אוקסימורון. התווית והסטיגמה כלפי המונח 'הזיה' משפיעה על התפיסה שלנו ולכן, מונח זה צריך להשתנות.

אבל איך להגדיר את הגבול בין הזיה לבין המציאות? יש מה שנקרא "סף המציאות": במהלך ערות, החושים וההיגיון שלנו אומרים לנו שהעולם הסובב אותנו הוא אמיתי. הדמיון או ההיזכרות אינם מגיעים לסף זה. עם זאת, חוויות היפנגוגיות/היפנופומפיות, כמו הזיות, יכולות להיות מציאותיות מאוד.

כדי להבחין בין מצב נורמלי לבין מצב פתולוגי, המחבר ממליץ להשתמש בטכניקה הקלאסית של חולמים צלולים – בדיקת מציאות. לדוגמה, אפשר לשאול דמות אחרת (אם היא קיימת) אם היא רואה את אותה ג'ירפה כמוך. לאחר מכן, ניתן לבדוק האם שיחה כזו בכלל התקיימה. דוגמא נוספת, אפשר לנסות להעביר אצבע דרך כף היד השנייה. אם היא עוברת, זו חוויה היפנגוגי/היפנופומפית.

החוקר מוסיף כי חלומות צלולים עצמם יכולים להיות טיפוליים. אבל במקרה זה, זהו גם כלי שאיתו ניתן להבחין בין חוויה הקשורה לשינה לבין הפרעה נפשית.

המאמר פורסם בדצמבר 2023 בכתב העת PNAS Nexus.