מדענים מחמש מדינות – ערכו ניסוי. הם גייסו 29 חולמים צלולים שישנו במעבדה ונדרשו לאשר את צלילות החלום באמצעות אותות תנועת עיניים קלאסית. המדענים השוו את גלי המוח של המשתתפים במהלך ערות, חלומות צלולים וחלומות רגילים.

כהישג משמעותי, הצליחו המחברים לפתור בעיה ארוכת שנים  עם זיהוי של גלים של 40 הרץ באזורי המח הקדמיים. גלים אלו מתרחשים עקב תנועות עיניים מכיוון שחולמים צלולים מתבוננים באופן פעיל במרחב שמסביב ומאשרים צלילות באמצעות תנועות עיניים. נכון לעכשיו, החוקרים מדגישים כי הם סיננו את ההפרעה הזו מתוך הנתונים.

המדענים פרסמו דו"ח מפורט על פעילותם של אזורי מוח שונים בכל טווחי התדרים. אחת המסקנות שלהם מצביעה על כך שפעילות תטא מופחתת תורמת לצלילות. כמו כן, בהשוואה לשינה רגילה, חלימה צלולה מראה פעילות מופחתת של בטא ודלתא. בהשוואה לערות, חלימה צלולה קשורה לדלתא גבוהה יותר ולפעילות אלפא, בטא וגמא נמוכות יותר.

החוקרים התמקדו גם בצומת הרקתית-קודקודית, המשלבת מידע חזותי, שמיעתי, מישושי, שרירי ושל שיווי משקל, אשר מדענים מניחים שהוא אחראי על תחושת העצמי והגוף. תפקוד לקוי בתחום זה מוביל למצב פאזה נוסף: חוויות חוץ-גופיות.

ההדפסה המוקדמת של המאמר פורסמה באפריל 2024 באתר bioRxiv.