עזיבת הגוף משנה את נקודת המבט על העולם, מובילה לתחושת אחדות עם אחרים, להתמוססות האגו ולהגברת האמפתיה. זו ההשערה שהוצעה בסקירה פילוסופית של חוקרים אמריקאים ובהם ברוס גרייסון, חוקר בולט של חוויות סף מוות.

המחברים לא ערכו ניסויים משלהם אלא ניתחו מספר רב של פרסומים קיימים. הם ציינו כי חוויות חוץ-גופיות מפחיתות את הפחד ממוות ומשנות את חייו של האדם. רובם המכריע של אלה ש"חוזרים" לגופם נעשים קשובים וסובלניים יותר, והם משתוקקים לחוות מצבים כאלה שוב.

קיימת גם השערה ביולוגית טהורה המסבירה השפעה זו של חוויות חוץ-גופיות. על פי השערה זו, הצומת הרקתית-קודקודית ורשת ברירת המחדל הם ככל הנראה מתווכים בתהליך זה. אזורי המוח האלה מראים פעילות מוגברת כאשר אדם צופה בסצנה רגשית בסרט, למשל. באופן מעניין, אצל אנשים עם אוטיזם וסכיזופרניה (מצבים המאופיינים בגירעון באמפתיה), הצומת הרקתית-קודקודית מתפקד באופן שונה מאשר אצל אנשים בריאים.

החוקרים מכירים בכך שההשערה שלהם דורשת תיקוף נוסף. אולם מה אם, על-ידי גירוי אזורים מסוימים במוח, נוכל לגרום למישהו להרגיש כאב של אדם אחר?

המאמר פורסם באוגוסט 2024 בכתב העת Neuroscience & Biobehavioral Reviews.