ישנה תיאוריה הטוענת שהחלום הוא בעצם דמיון והדמיה. אחרי הכל, חלום הוא עולם מפוברק שאנחנו יוצרים בעצמנו. אבל מה לגבי חלום צלול, שבו אדם מבין שהוא ישן? איך ידיעה יכולה להיות הדמיון של האדם? הפילוסוף האנגלי רוברט קואן כינה זאת "בעיית הצלילות".

בניסיון למצוא פתרון, הציע קואן את "המודל הדיאדי" שלו, שבאמצעותו הוא טוען ששני תהליכים מתרחשים בו זמנית בחלום צלול:

1. החלום עצמו. זהו אכן עולם מפוברק, תוצר של דמיון.
2. מודעות להיותו של האדם ישן. זה לא חלק מהחלום אלא מצב תודעה נפרד שאינו קשור לעולם המפוברק.

מודל זה גם מסביר כמה מהתעלומות של חלימה צלולה. לדוגמה, הוא מסביר שלעתים קרובות החלומות אינם יציבים בגלל המאבק בין שני תהליכים: שקיעה בחלום ושמירה על מודעות. ברגע שאחד מהם מנצח, האדם או נסחף לעלילת החלום או מתעורר.

קואן מזכיר גם מצב פאזה נוסף – התעוררות שווא – ומציין את הדמיון שלו לחלומות צלולים. המודל הדיאדי שלו מתאים גם להסבר תופעה זו שכן, בדומה לחלום צלול, היא כרוכה בהתרחשות משותפת של שני תהליכים: מצד אחד, האדם ישן (שקוע בעולם דמיוני), ומצד שני, הוא משוכנע שהוא התעורר.

המאמר פורסם בנובמבר 2024 ב-  The Philosophical Quarterly .