אמינה מארה (אטלנטה, ארה"ב) – מנחת הפודקאסט The Dream World, מחברת שותפה של הספר Divine Dreamers, חוקרת חלומות ומאמנת חלומות צלולים – מתרגלת חלומות צלולים כבר למעלה מ-20 שנה. היא נעשית צלולה בערך 2-3 פעמים בשבוע.
– מהי הטכניקה הטובה ביותר?
– מבחינתי, אין רק טכניקה אחת חזקה ביותר; המפתח הוא עקביות וביטחון. כל אדם חייב למצוא את מה שמתאים לו. באופן אישי, אני נעה לסירוגין בין MILD, יומן חלומות, מודעות לחיי הערות בשילוב עם בדיקות מציאות, ומדי פעם WBTB. זו המחויבות העמוקה והאמונה שצלילות היא אפשרית שיוצרים תוצאות לאורך זמן.
– מהי הפעילות האהובה עליך לעשות במצב פאזה?
– אני אוהבת להתנסות בתקשורת חלומות ולהכיר דמויות חלום שונות. לפעמים, אני מנסה להחליף מסרים עם חולמים אחרים או לבקש תובנות ממרחב החלום שלי. לפעמים, אני נהנית ועפה בלי אג'נדה מסוימת. לפעמים אני מתרגלת מיומנויות מעשיות ולומדת למבחנים. בפעמים אחרות, אני מחפשת הדרכה וייעוץ לגבי חיי. רגע בלתי נשכח אחד היה המפגש עם גרסה שלי שהושיטה לי ספר בשם "העתיד זוכר", ובזמן שקראתי אותו, זיכרונות מחיים שלא ידעתי שחייתי התחילו לזרום פנימה. זה הרגיש כמו הורדת מידע מאינטליגנציה עמוקה יותר.
– האם זו הקרנה אסטרלית עבורך, או שזה משהו שקורה במוח?
– אני מאמינה שהתשובה מורכבת יותר. מייקל ראדוגה מגדיר את "השלב" כמונח מאחד לחלומות צלולים, חוויות יציאה מהגוף, התעוררויות שווא ושיתוקי שינה, כל עוד הם מתרחשים במהלך שנת REM בזמן שהגוף ישן. המסגור הזה עוזר לבסס את השיחה בנוירופיזיולוגיה, אבל באופן אישי, אני חושבת שזה מגביל להתייחס רק לחוויות מבוססות REM. בעוד שחלומות צלולים רבים אכן מתרחשים ב-REM, יש יותר ויותר מחקרים על חוויות מודעות מחוץ ל-REM – במהלך NREM, היפנגוגיה, או אפילו באמצעות מדיטציה עמוקה ופסיכדליה. כמה מהחלומות העמוקים ביותר שלי לא התחילו ב-REM; הם התעוררו באמצעות מדיטציה או מצבי תודעה לימינליים שאינם משתלבים היטב במודלים הקיימים. למדתי לראות את מרחב החלום כמרובד: חלק מהחוויות הן בבירור עיבוד זיכרון מבוסס מוח, בעוד שאחרות מרגישות כמו מסע בין ממדי, מגע או תקשורת טרנספרסונלית. מצב הפאזה, בעיני, כולל ספקטרום של מצבים משתנים שבהם התודעה נעשית מודעת לעצמה, בין אם זה קורה ב-REM ובין אם לאו. אנו זקוקים למחקר נוסף כדי להבין באמת את העומק והמגוון של החוויות הללו. אני מאמינה שיש סוגים שונים של חלומות, ולא כולם נובעים מאותו מקור. חלק מהחלומות הם בבירור הדרך של המוח לעבד זיכרונות ורגשות, מאוד מקומיים ונוירוכימיים. אבל אחרות כרוכות במסע בין-ממדי, כמו שנכנסתי למציאות מקבילה או לשכבה אחרת של תודעה. חלק מהחלומות נושאים מסרים שמרגישים רוחניים, בעוד שאחרים משקפים חומר תת מודע עמוק. יש לזה רמות. מצב הפאזה הוא ספקטרום של חוויות, ולצמצם אותו רק לשתי האפשרויות של "במוח" או "מחוץ לגוף" מפשט יתר על המידה את מה שלמדתי לראות כמערכת אקולוגית עשירה ומרובדת של תודעה.