אנשים שחווים חוויות סף מוות מדווחים לעתים קרובות על מפגשים עם ישויות רוחניות. אך האם הישויות האלה דומות לרוח הקודש המתוארת בכתבי הקודש? החוקר הגרמני תומס פורמן השווה טקסטים נוצריים לעדויות שניתנו על ידי אנשים ששרדו מוות קליני. הוא זיהה חמש נקודות דמיון: מפגשים אישיים, ביטוי של אהבה אלוהית ללא תנאי, העברת ידע עמוק, הדרכה ותמיכה בחיים, ולידה רוחנית מחדש.
המחבר מדגיש שגם רוח הקודש בנצרות וגם הישויות שנתקלים בהן בחוויות סף מוות נתפסות כאנושיות (בניגוד לאנרגיות מופשטות). אנשים שהתעוררו מקומה מתארים את הישויות הללו כמקורות לאהבה חסרת גבולות. יתרה מזאת, ישויות רוחניות חושפות אמיתות נסתרות על החיים ועוזרות לאנשים להבין את משמעות החיים, ומהדהדות את תפקידה של רוח הקודש בסיפורי התנ"ך.
המאמר מקדיש תשומת לב מיוחדת לעובדה שגם רוח הקודש וגם ישויות "מעולם אחר" מציעות תמיכה ברגעים קשים, מספקות הכוונה ואפילו מסוגלות לרפא, שכן ישנם מקרים מתועדים של התאוששות ניסית לאחר חוויות סף מוות שבה האדם העיד על חוויה דומה. "מסעות" כאלה מובילים לעתים קרובות לשינוי פנימי עמוק ולהתחדשות רוחנית.
המאמר פורסם במאי 2025 בכתב העת האירופי לתיאולוגיה ופילוסופיה.