אחד מכל עשרים אנשים עלול לחוות חווית סף מוות. אחד מכל חמישה אנשים מדווח על מסע רוחני לאחר שיצא מתרדמת. נתונים סטטיסטיים אלה הוצגו על ידי מדענית המוח הבלגית שרלוט מרסיאל בסקירה. המחברת מדגישה כי הגבול בין חוויות סף מוות "אמיתיות" (אלו המהוות סיכון ממשי לחייו) לבין חוויות דומות להן הולך ומיטשטש. יש לקחת בחשבון מגוון רחב של גורמים, ולא רק אינדיקטורים רפואיים.
המחבר דנה במודל נפטון. על פי שיטה זו, חווית סף מוות היא תוצאה של שרשרת מורכבת של תהליכים נוירופיזיולוגיים וכימיים. כאשר המוח חווה מחסור בחמצן וירידה בלחץ הדם, יש עלייה בפעילות המוליכים העצביים. היא מאמינה כי דופמין וסרוטונין אחראים לחוויות חזותיות חיות, גלוטמט, כולין ונוראדרנלין מקלים על זכירת החוויה, וסרוטונין, אנדורפינים ופעילות GABAergic מקדמים תחושת שלווה. בנוסף, מחקרים תיעדו התפרצויות של גלי גמא במוח הגוסס, מה שעשוי ליצור "חלון" קצר למסעות סף מוות.
לטענתה, זהו מנגנון הגנה אבולוציוני אשר עוזר לנפש להתמודד עם הלחץ הקיצוני שנגרם על ידי הקרבה למוות. החוויה יכולה לשנות באופן עמוק את תפיסת עולמו של האדם – הן באופן חיובי (הפחתת הפחד מהמוות) והן באופן שלילי (קשיים בהבנה וקבלה של החוויה) .
המאמר פורסם באפריל 2025 באתר האינטרנט של אוניברסיטת ליאז'.