אנשים שטוענים שהם מתקשרים עם אנשים בעולם הבא בדרך כלל עוסקים בפרקטיקות אזוטריות בשולחן מיוחד לסיאנסים, אבל האמריקאים רוברט הוס, מלינדה פאוול, לינדה מסטריינג'לו וג'ין ואן ברונקהורסט משתמשים בחלומות צלולים למטרה זו. הם אפילו מציגים את המתודולוגיה שלהם בכנסים מדעיים.
הם קוראים לעצמם "פסיכופומפים" – מדריכי נשמות שעוזרים לנפטר לעבור לחיים שלאחר המוות. הם מלווים אנשים ברגע של חווית סף המוות שלהם באמצעות חלומות צלולים ורגילים כאחד. הם בטוחים שצלילות יכולה להפוך לשער לחיבור עם נשמותיהם של אנשים שנפטרו וגם עם אנשים החיים עם דמנציה. הם גם מאמינים שאפשר לתקשר עם אנשים שכבר לא נמצאים בסביבה ובכך להפיג את המתח מקונפליקטים ישנים.
הם משווים חלומות צלולים למנהגים עתיקים של פנייה לרוחות לקבלת עצה ובטוחים שחלומות מגשרים בין עולם החיים לבין עולם המתים. חלומות מספקים גישה לחוכמת האבות הקדמונים ועוזרים לחיים להתמודד עם אובדן יקיריהם. פסיכופומפים מאמינים שלאחר מות הגוף, הנשמה נכנסת למשהו הדומה לחלום שנוצר על ידי אמונותיו וחוויותיו של האדם. ברגע המוות, הנשמה מוצאת נחמה בדימויים מוכרים ובפנים מוכרות כדי שתוכל להסתגל ביתר קלות למצב החדש, הלא פיזי.
הדו"ח הוצג ביוני 2025 בכנס השנתי ה-42 של האגודה הבינלאומית לחקר חלומות.