שיתוק שינה הוא תופעה מורכבת הקשורה לנוירוביולוגיה, פסיכיאטריה, גנטיקה ואמונות תרבותיות. החוקר האמריקאי זריף בן אחתר בחן 60 מאמרים מדעיים בנושא ומצא כי האופן שבו תופעה זו נתפסת בחברה – למשל, כשד או כמפגש עם אבות קדמונים – משפיע על דרכי ההתמודדות עם השיתוק והרגשות הנלווים אליו. בעיות פסיכולוגיות כמו PTSD, חרדה או דיכאון משפיעות גם הן.
מבחינה פיזיולוגית, ברגע שבו מתרחש שיתוק שינה, יש 'תקלה' בין שנת החלום (REM) לבין ערות – הגוף משותק, אבל המוח מתעורר. ניתוח EEG מראה שזהו מצב מעבר בין שינה למציאות. אזורים מסוימים במוח (האמיגדלה והאונה הקודקודית) וחומרים כימיים (נוירוטרנסמיטורים) ממלאים תפקיד חשוב בתופעה זו. נטייה גנטית חשובה גם היא, שכן גנים הקשורים לשעון הביולוגי ולוויסות שינה נמצאו כמשפיעים על הסבירות לשיתוק.
לפיכך, הטיפול צריך להיות מקיף. לא רק הפיזיולוגיה של האדם צריכה להילקח בחשבון, אלא גם הפסיכולוגיה, התרבות והגנטיקה שלו. טיפולים אפשריים כוללים טיפול בטראומה, עבודת שינה וטכנולוגיות VR המשחזרות את חווית שיתוק השינה בסביבה בטוחה.
המאמר פורסם ביולי 2025 בכתב העת Journal of Pain Research and Management.