חוקרים אמריקאים ערכו ניסוי בחוויות חוץ-גופיות שבו 35 משתתפים שהתנסו בחלימה צלולה או מדיטציה בילו לילה במעבדה. השיטה כללה מדיטציה וטכניקות של שימוש באור. לאחר שהמשתתפים היו צלולים בחלומותיהם, הם אישרו זאת בדרך הקלאסית – על ידי הזזת עיניהם ימינה ושמאלה. במקביל, מדענים בראשות תרזה קמפילו-פרר עקבו אחר הפעילות המוחית של המשתתפים.
החוקרים סוברים שחוויות כאלה יכולות להתרחש במהלך חלימה, מדיטציה או אפילו לאחר נטילת חומרים פסיכדליים. להפתעתם, נראה כי עלייה בגלי אלפא – הקשורים בדרך כלל להרפיה – אינה משחקת תפקיד מפתח בחוויה. מה שנמצא משמעותי יותר היה ירידה בפעילות המוחית הקשורה לשינה (גלי דלתא ותטא) לצד עלייה בפעילות הקשורה לערות (בטא וגמא), במיוחד באונות הרקתיות, האחראיות על תפיסת הגוף. אבל הגורם החשוב ביותר שנמצא הוא הספונטניות של החוויה ושהיא הרגישה אמיתית.
המחקר הזכיר מגוון של מצבי פאזה, כלומר חוויות חוץ-גופיות, חלומות צלולים ושיתוק שינה, הנתפסים כהיבטים שונים של מצב תודעה "היברידי" אחד. התעוררויות שווא מצוינות גם הן בקצרה. לדברי המחברים, תופעות אלו קשורות זו בזו באמצעות מנגנונים עצביים משותפים.
ההדפסה המוקדמת של המאמר פורסמה ביוני 2025 ב-SSRN.