נהוג להאמין כי שיתוק שינה הוא נדיר ביותר בגיל מבוגר. רוב המחקרים מייחסים תופעה זו לקבוצת גיל צעירה יותר, במיוחד סטודנטים ובני נוער. עם זאת, יש מעט מאוד מחקר על קבוצות גיל מבוגרות יותר, מה שמשאיר מקום לתהייה האם מדובר בעובדה או במיתוס.
מחקר משנת 1999 שבחן את שכיחות ההפרעות הנפשיות בקרב קשישים סינים בני 70 ומעלה מצא ראיות המפריכות את ההשערה הזו. בנוסף לשאלות על הנושא העיקרי של המחקר, המשתתפים נשאלו שאלות האם הם חוו אי פעם סימנים של שיתוק שינה. כמעט 18% מתוך המשיבים סיפרו שהם מכירים את התופעה. עקומת השכיחות של התופעה הראתה שיאים בשתי תקופות שונות: בגיל ההתבגרות ולאחר גיל 60. יותר משליש מהמשתתפים דיווחו כי החלו לחוות שיתוק שינה בשלב מאוחר יותר בחייהם.
באופן מוזר, עד כה, סיפורים על שיתוק שינה בגיל מבוגר היו מחזה נדיר בפרסומים מדעיים. דוגמה אחת כזו הייתה המקרה של גבר בן 76 מהודו, שתואר על ידי הרופא המטפל בו בכתב העת Journal of Geriatric Mental Health. לדברי הרופא, האיש דיווח על התקפות חוזרות ונשנות של שיתוק שינה, שבמהלכן חווה הזיות של חטיפת חייזרים ולא היה מסוגל לזוז. הפרקים האלה הטרידו אותו בשנתיים האחרונות. למרות שהם תמיד הפסיקו אחרי 15-20 דקות, האדם היה כל כך מפוחד שהוא יתחיל לבכות אחרי כל התקפה כזו.
במקרה הזה, שיתוק השינה נגרם ככל הנראה על בגלל הפרעות שינה האופייניים לאנשים מבוגרים. לדברי הרופא, פסיכיאטרים צריכים להיות זהירים במיוחד כאשר הם בודקים חולים מבוגרים, שכן תופעות כגון שיתוק ישנה כמעט ואינן מדוברות, ויש סיכון גבוה שאיש המקצוע יראה בשיתוקי השינה תסמינים לשינויים נפשיים וקוגניטיביים הקשורים לגיל.
המאמר פורסם בגיליון יוני 2020 של Journal of Geriatric Mental Health.